דילוג לתוכן הראשי
36APRO— לדף הביתשלחו ידיעה

סירבו להעלות אתכם למטוס שהזמנתם. זו לא טעות, וזה מזכה אתכם

חברות תעופה מוכרות יותר כרטיסים ממספר המושבים, בכוונה ובחישוב. כשהחשבון לא נסגר מישהו נשאר בקרקע — והשאלה היחידה היא אם הוא התנדב או שסירבו לו.

דלפקי צ׳ק-אין בשדה תעופה בינלאומי
דלפקי צ׳ק-אין בשדה תעופה בינלאומי | צילום: Wikimedia Commons

חברות תעופה מוכרות לעיתים יותר כרטיסים ממספר המושבים במטוס.

זו לא תקלה במערכת ולא רשלנות. זו החלטה מחושבת שמבוססת על שיעור הנוסעים שלא מגיעים לטיסה — נתון שנמדד לאורך שנים לכל קו ולכל שעה.

ברוב הטיסות זה מסתדר. כשלא, מישהו לא עולה.

שני מצבים שונים לגמרי

זו ההבחנה שקובעת כמעט הכול, ורוב הנוסעים לא מכירים אותה.

**התנדבות.** החברה מכריזה בשער שהיא מחפשת מי שיוותר על מקומו, ומציעה תמורה: שובר, כרטיס עתידי, שדרוג, לפעמים מזומן. מי שמסכים — מסכים גם לתנאים, וההסכמה הזו מחליפה את הפיצוי הקבוע בחוק.

**סירוב עלייה.** לא נמצאו מתנדבים, והחברה קובעת מי נשאר. במצב הזה חלות עליכם הזכויות המלאות, בדיוק כמו בביטול טיסה.

ההבדל המעשי גדול: התנדבות היא עסקה שאתם מנהלים, וסירוב הוא זכות שאתם ממשים. אל תתנו לשנייה להיראות כמו הראשונה.

מה מגיע בסירוב

לפי חוק שירותי תעופה, סירוב עלייה מקנה את אותה מדרגת פיצוי כמו ביטול: הסכום נקבע לפי מרחק הטיסה ואינו תלוי במחיר הכרטיס ששילמתם.

בנוסף לפיצוי הכספי, ולא במקומו: הטסה חלופית ליעד או השבת התמורה לבחירתכם, וכן שירותי סיוע — מזון ושתייה, ובהמתנה לילית גם לינה והסעות.

שימו לב לנקודה שהכי הרבה אנשים מוותרים עליה: כרטיס לטיסה הבאה אינו במקום הפיצוי. הוא חלק מהחובה, והפיצוי בנוסף לו.

ועוד דבר ששווה לדעת: אם החברה מציעה לכם טיסה חלופית של חברה אחרת, זה לגיטימי לחלוטין ולעיתים קרובות עדיף — היא מגיעה מוקדם יותר. אתם לא מחויבים להישאר במסגרת אותה חברה, ואתם כן רשאים לבקש את החלופה המהירה ביותר.

והשורה שכדאי לומר בשער

משפט אחד משנה את כל השיחה: "אני מבין שאתם מחפשים מתנדבים — האם אני מסורב עלייה או שאתם מציעים לי לוותר?"

הוא לא מתלהם, והוא מכריח את הנציג להגדיר את המצב. מרגע שהוגדר, ברור לשני הצדדים מה חל.

ואם התשובה היא שאתם מסורבים — תבקשו את זה בכתב לפני שאתם עוזבים את השער. אישור בכתב הופך תביעה מאוחרת לעניין של דקות.

ולמה זה קורה דווקא עכשיו

שני דברים הגדילו את ההסתברות שתיתקלו בזה.

הראשון הוא שהטיסות מלאות. כשההיצע מצומצם, כל טיסה יוצאת בתפוסה גבוהה, והמרווח שבו הזמנת יתר "מסתדרת מעצמה" נעלם.

השני הוא שינויים ושיבושים. נוסעים שהועברו מטיסה שבוטלה נוחתים על טיסה שכבר מלאה, ואז מישהו נשאר — לא בגלל שהחברה מכרה יותר מדי, אלא בגלל שהיא ניסתה לפתור בעיה אחרת.

המצב השני נפוץ יותר ממה שנדמה, והזכויות בו זהות.

איך מחליטים מי נשאר

זה לא אקראי, ואף חברה לא מפרסמת את הנוסחה במלואה. מה שידוע מהנוהג בענף הוא סדר עדיפויות שחוזר על עצמו.

האחרונים להישאר: נוסעים במחלקות גבוהות, בעלי מעמד בתוכנית נאמנות, ומי שקנה תעריף מלא. גם קטינים ללא ליווי, נוסעים עם מוגבלות ומשפחות עם תינוקות מוגנים ברוב הנהלים.

הראשונים: מי שנרשם אחרון, מי שקנה בתעריף הזול ביותר, מי שאין לו מושב מוקצה, ומי שאינו נוכח בשער כשקוראים בשמו.

ארבעת אלה יחד מסבירים למה אותה טיסה מסלקת נוסע אחד ולא אחר, ולמה זה לרוב נראה שרירותי מבחוץ.

ומתי החברה פטורה

הוגן לומר גם את זה, כי לא כל אי-עלייה מזכה.

נוסע שהגיע אחרי מועד סגירת הצ׳ק-אין, נוסע שאין לו מסמכי כניסה תקפים ליעד, ונוסע שסורב מטעמי בטיחות או ביטחון — אינם במצב של סירוב עלייה לצורך החוק.

זו הסיבה שהזמן שבו הגעתם לשער חשוב גם כשהטיסה מתעכבת. איחור שלכם מוציא אתכם מהמסגרת כולה.

איפה זה מוכרע

הצ׳ק-אין. מי שאיחר לסגירה יצא מהמסגרתצילום: Wikimedia Commons
ובשער, השאלה היא אם התנדבתם או שסירבו לכםצילום: Wikimedia Commons
בשעות שיא ההסתברות עולה, כי הטיסות מלאותצילום: Ken Lund from Reno, Nevada, USA / Wikimedia Commons
והמטוס ממריא בלעדיכם בכל מקרהצילום: Ken Lund from Reno, Nevada, USA / Wikimedia Commons

ואיך מקטינים את הסיכוי מראש

ארבעה דברים, וכולם עובדים.

**לעשות צ׳ק-אין מוקדם.** ברוב החברות סדר הבחירה של מי נשאר מתחיל ממי שנרשם אחרון.

**לבחור מושב מראש.** נוסע עם מושב מוקצה מסולק פחות מנוסע בלי.

**להימנע מטיסות שיא כשאפשר.** ראשון בבוקר וחמישי בערב הן הטיסות שהכי מתמלאות.

**ולהגיע לשער בזמן.** נוסע שאינו נוכח בשער כשמחפשים מי לסלק הוא המועמד הקל ביותר.

ואם כן מציעים לכם להתנדב — שווה לשאול מה בדיוק מוצע, ולהשוות למה שמגיע בסירוב. לפעמים ההצעה טובה יותר, ולפעמים היא הרבה פחות.

ועוד משהו שכדאי לדעת על המספרים: הפיצוי על סירוב עלייה זהה לזה של ביטול, אבל בסירוב אתם כבר בשדה. זה אומר שחובת הסיוע מתחילה מיד ולא אחרי המתנה — ארוחה, שתייה, ובהמתנה לילית גם מלון והסעה. תבקשו את זה בשער, לא אחרי שהחלטתם לנסוע הביתה.

ומה קורה בחיבור

זה המקרה שהכי כואב ושהכי פחות מוסבר.

אם סירבו להעלות אתכם לטיסה הראשונה והחמצתם בגללה את השנייה, החברה שמכרה לכם את ההזמנה אחראית לכל המסלול — בתנאי שמדובר בהזמנה אחת. היא צריכה להטיס אתכם ליעד הסופי, ולא רק לתחנת הביניים.

ואם קניתם שתי הזמנות נפרדות, ההגנה נעצרת בטיסה הראשונה. הכרטיס השני מתייחס אליכם כאל מי שלא הגיע, וזה עליכם.

זה עוד מקרה שבו ההפרש בין הזמנה אחת לשתיים גדול בהרבה מההפרש במחיר שראיתם בעת הרכישה.

⚠️ הכתבה מסבירה עקרונות ואינה ייעוץ משפטי. במקרה ספציפי כדאי לבדוק את הנוסח המעודכן של החוק ואת נסיבות המקרה.

בשורה התחתונה

  • סירוב עלייה מזכה בפיצוי לפי מדרגות המרחק שבחוק שירותי תעופה
  • נוסע שאיחר לסגירת הצ׳ק-אין או שאין לו מסמכי כניסה תקפים אינו בגדר סירוב עלייה
  • הטסה חלופית או השבת תמורה ניתנות בנוסף לפיצוי ולא במקומו

כתבות קשורות

לכל החדשות ←
טרמינל 1 בשדה התעופה נריטה
רגולציה

סירבו לכם כניסה בגבול. מי מחזיר אתכם הביתה, ומי משלם

טרמינל 1 בשדה התעופה נריטה
רגולציה

ליפן בלי ויזה — אבל יש שלושה דברים שכן בודקים בגבול

אולם היוצאים בנמל התעופה בן-גוריון
רגולציה

ETIAS: 20 יורו, סוף 2026, וישראלים חייבים בו