איך לזהות מטוס מהקרקע, בלי אפליקציה ובלי לנחש

מטוס חולף מעליכם בגובה נמוך, בדרך לנחיתה. בעשר שניות אפשר להגיד מה זה.

לא צריך אפליקציה. צריך לדעת לאן להסתכל, וזה סדר קבוע של ארבעה סימנים.

הם עובדים גם על מטוס שחונה מול החלון בשדה, וגם על מטוס שאתם עולים אליו.

שלב ראשון: סופרים מנועים

זה הסינון הגס, והוא לוקח שנייה.

ארבעה מנועים בשירות מסחרי היום פירושם כמעט תמיד A380, ולעיתים רחוקות בואינג 747 ותיק בגרסת מטען. שניהם קלים לזיהוי גם בלי לספור, כי הם פשוט גדולים.

שני מנועים זה כל השאר, וזה 95 אחוז ממה שתראו.

ואז מסתכלים על הגודל היחסי של המנוע ביחס לגוף: מנוע שנראה עצום ביחס לכנף מעיד על דור חדש, כי מנועי הדור האחרון רחבים בהרבה מקודמיהם.

מנוע שנראה צר וארוך יחסית הוא כמעט תמיד דגם ותיק יותר.

שלב שני: האף

זה הסימן שמפריד בין בואינג לאיירבוס, והוא אמין כמעט תמיד.

לבואינג יש אף מחודד יחסית, שיורד בשיפוע. לאיירבוס יש אף עגול וקהה יותר, כמעט כדורי.

ההבדל נובע מהאופן שבו כל יצרן עיצב את מכ״ם מזג האוויר שמסתתר שם, והוא נשמר לאורך כל משפחות הדגמים.

הכי קל לראות אותו בפרופיל, כשהמטוס חולף מהצד ולא ישירות מעליכם.

ואם אתם על הקרקע מול המטוס, הסימן הזה עובד מצוין דווקא ממרחק.

שלב שלישי: חלונות תא הטייס

זה הסימן החזק ביותר, והוא כמעט לא מטעה.

לבואינג יש קו מתאר של חלונות תא הטייס שמסתיים בזווית חדה כלפי מטה, מה שנקרא בפי חובבים "העין". לאיירבוס יש קו רציף יותר, מעוגל בפינה.

בבואינג 737 במיוחד יש חלון צדדי נוסף, קטן ומשולש, שאין לאף דגם איירבוס.

זה סימן שאפשר לראות גם מתוך שער העלייה למטוס, וגם בתמונה מטושטשת.

שלב רביעי: קצה הכנף

כאן מפרידים בין הדגמים בתוך אותה משפחה, וזה החלק המעניין.

כנפון מפוצל, שנראה כמו שתי סנפירים אחד למעלה ואחד למטה, מזהה בואינג 737 MAX. כנפון פשוט וזקוף הוא 737 מדור קודם.

קצה כנף מעוקל בהדרגה, בלי סנפיר חד, הוא הסימן של ה-A320neo. קצה כנף עם סנפיר קטן ומחודד הוא A320 ותיק יותר.

ובגוף רחב: כנף שקצה שלה מתעקל כלפי מעלה בעדינות, בלי סנפיר בכלל, היא כמעט תמיד בואינג 787.

הכנף של ה-787 גם מתכופפת כלפי מעלה בצורה בולטת בטיסה, ואפשר לראות את זה מהחלון.

ארבעה מטוסים, ארבעה סימנים

הסימן החמישי, למי שרוצה לדייק

כן הגלגלים, וזה מפריד בין דגמים שנראים כמעט זהים.

שני זוגות גלגלים ראשיים הם צר-גוף. ארבעה זוגות או יותר הם גוף רחב.

בואינג 777 נושא שישה גלגלים בכל כן נסע ראשי, שלושה זוגות בטור, וזה סימן שאין לו מתחרה. אם ספרתם שישה, זה 777 ואין ספק סביר.

ה-A350 וה-787 נושאים ארבעה בכל צד, וההפרדה ביניהם חוזרת לאף ולקצה הכנף.

ואיפה זה מטעה

שלושה מקרים שכדאי להכיר, כי הם שוברים את הכללים.

הראשון: 737 מדגמים שונים נראים כמעט זהים מלמטה. ההבדל בין דגם לדגם הוא באורך, וממרחק קשה לשפוט אורך בלי משהו להשוות אליו.

השני: חברות מזמינות לפעמים כנפונים בגרסה שונה מהסטנדרט, וקצה כנף שאתם מכירים מדגם אחד יופיע פתאום על אחר.

והשלישי, שהוא הנפוץ מכולם: מטוסי מטען. גוף רחב ללא חלונות בקומה העליונה, או דלת ענקית בצד, מעיד על גרסת מטען שנראית אחרת מהגרסה שאתם מכירים.

אם משהו לא מסתדר, זה בדרך כלל אחד משלושת אלה.

ואיך מוודאים שצדקתם

בשתי דרכים, ושתיהן חינם.

אתרי מעקב טיסות מציגים את סוג המטוס לצד מספר הטיסה. פתחו אחד מהם, אתרו את המטוס שעבר, ובדקו אם הניחוש היה נכון. אחרי עשרה ניסיונות תגלו שאתם כמעט לא טועים.

והדרך השנייה: כרטיס הטיסה שלכם. מערכות ההזמנה מציגות את סוג המטוס לפני הרכישה, ורוב הנוסעים פשוט לא מסתכלים שם.

וזה שימושי, כי סוג המטוס משפיע ישירות על רוחב המושב, על גובה התא ועל רמת הרעש.

ואיפה הכי כדאי להתאמן

לא בשדה, אלא מתחת למסלול הנחיתה. שם המטוסים נמוכים, איטיים, ובזווית שמראה בבת אחת את האף, את קצה הכנף ואת הגלגלים שכבר יצאו.

בנתב״ג יש כמה נקודות כאלה, ומדריך נפרד שלנו מפרט אותן. העיקרון זהה בכל שדה בעולם: מוצאים את הקצה של המסלול הפעיל, ועומדים במרחק בטוח ממנו.

שווה גם להתאמן דווקא בשעות שבהן יש תנועה מגוונת. חלון של שעה בבוקר יראה לכם שישה דגמים שונים, ואילו שעה בצהריים עלולה להראות ארבע פעמים את אותו צר-גוף.

ומי שלא יכול להגיע פיזית: צילומי נחיתה בשידור חי משדות גדולים בעולם עובדים בדיוק אותו דבר, וגם שם אפשר לעצור את התמונה ולבדוק.

ולמה בכלל

כי זה משנה את מה שרואים.

שדה תעופה מפסיק להיות רצף של מטוסים לבנים ברגע שאתם יודעים להבחין ביניהם. תור להמראה הופך לרשימה של דגמים, יעדים וסיפורים.

זו גם הדרך הזולה ביותר להפוך זמן המתנה בשדה למשהו נסבל.

ואחרי שתדעו לזהות, קשה מאוד להפסיק.